דפוס דחיסה
דפוס דחיסה הוא תהליך הדפוס שבו פולימר שחומם מראש מונח לתוך חלל עובש פתוח ומחומם. לאחר מכן התבנית נסגרת עם תקע עליון ודוחסת על מנת שהחומר ייגע בכל אזורי התבנית.
תהליך זה מסוגל לייצר חלקים במגוון רחב של אורכים, עוביים ומורכבות. החפצים שהיא מייצרת הם גם בעלי חוזק גבוה, מה שהופך אותו לתהליך אטרקטיבי למספר תעשיות שונות.
חומרים מרוכבים תרמוסט הם סוג החומר הנפוץ ביותר המשמש בעיצוב דחיסה.
ארבעה שלבים עיקריים
ישנם ארבעה שלבים עיקריים לתהליך דפוס דחיסה מרוכבים תרמוסטיים:
- נוצר כלי מתכתי בעל שני חלקים בעלי חוזק גבוה המתאים בדיוק למידות הנדרשות לייצור החלק הרצוי. לאחר מכן הכלי מותקן בעיתונות ומחומם.
- הקומפוזיט הרצוי נוצר מראש לצורת הכלי. עיצוב מראש הוא שלב מכריע המסייע לשיפור הביצועים של החלק המוגמר.
- החלק המעוצב מראש מוכנס לתבנית המחוממת. לאחר מכן הכלי נדחס בלחץ גבוה מאוד, בדרך כלל נע בין 800psi ל- 2000psi (תלוי בעובי החלק ובסוג החומר המשמש).
- החלק מוסר מהכלי לאחר שחרור הלחץ. כל הבזק שרף מסביב לקצוות מוסר גם הוא בשלב זה.
היתרונות של דפוס דחיסה
דפוס דחיסה הוא טכניקה פופולרית ממספר סיבות. חלק מהפופולריות שלו נובע מהשימוש בו במרכבים מתקדמים. חומרים אלה נוטים להיות חזקים, נוקשים, קלילים יותר ועמידים יותר בפני קורוזיה מאשר חלקי מתכת, וכתוצאה מכך אובייקטים מעולים. יצרנים שרגילים לעבוד עם חלקי מתכת מגלים שקל מאוד להפוך חפץ המיועד למתכת לחלק דפוס. מכיוון שניתן להתאים את הגיאומטריה של חלק מתכת לטכניקה זו, בנסיבות רבות אפשר פשוט להיכנס ולהחליף את חלק המתכת לגמרי.